אסכולת הניאיה היתה אחת מהאסכולות הקלאסיות בפילוסופיה ההודית. הגישה שלה כלפי הכרת המציאות היא ראליסטית נאיבית, כלומר ההוגים של הניאיה אחזו בעמדה שהתפיסות החושיות שלנו מייצגות בצורה מדויקת את הדברים הנתפסים, ממש כפי שהם קיימים במציאות. לעומת זאת, כמה מההוגים הבודהיסטיים, ובראשם נאגארג'ונה, סברו את ההפך הגמור: המציאות איננה קיימת כפי שאנחנו תופסים אותה. במיוחד, לדברים אין מהות שאפשר לדעת ולתודעה יש חלק חשוב בהבניית המציאות הנתפסת. בין הניאיה ובין ההוגים הבודהיסטים התחולל קרב מוחות פילוסופי שנמשך כמה מאות של שנים, כאשר הניאיה מבקשת לבסס את מהימנותם של אמצעי ההכרה בזמן שהבודהיסטים מבקשים להטיל בה ספק.
בחיבור שכתבה בחן רב טליה, מוצעת נקודת מבט תל-אביבית, מגובה הכביש, על הפילוסופיה של אסכולת הניאיה ועל הביקורת של נאגארג'ונה. את האיור תרם באהבה, בכשרון רב וברוח הזן שחף בורנשטיין. טליה ושחף, תודה רבה!
סוּטּת הנעת גלגלי האופניים: דיאלוג בין גלגלים
"סמטה פלונית, סמטה אלמונית" הספיק גלגלג'ונה לקרוא תוך כדי רכיבה.
"זה מוצא חן בעיני. היא נטולת שם -
אין לה יומרות לאיזו מהות נצחית, כמו הקינג ג'ורג' הזה,
שנדמה לו שאם קוראים לו ככה אז הוא קיים בפני עצמו.
כל הסמטאות אלמוניות, וכל הגלגלים אלמוניים."
"זה נשמע לי סתם מתחכם," ענה לו הגלגל הקדמי, ניאיה.
"אם כל הגלגלים אלמוניים, אז מי כרגע דיבר אליי? ומי מדבר אליך עכשיו? ומי מניע את האופניים?"
"לא אמרתי שהם לא קיימים. וגם לא שהם קיימים.
אבל הם לא קיימים בפני עצמם. האלמוניות חייבת את ההקשר של הסמטה, ולהפך.
אתה לא "תיסע לאלמונית" כמו שאתה "נוסע לקינג ג'ורג'" – אתה תיסע לסימטה-אלמונית. כל מה שקיים מסביב שוכח את ההקשר שלו, מתוקף השם שלו -
האלמוניות מדגימה את הריקות של כל מה שאתה רואה מסביב.
"לא ייתכן שהכל ריק," התנשף הגלגל הניאיה.
"כי אם הכל ריק, אז איך תיתכן הנסיעה שלנו?
כשגלגל ריק מאויר, הוא לא יכול לנסוע.
אנחנו נוסעים
לא ייתכן שהכל ריק…"
"אתה פשוט לא מבין נכון," ענה הגלגל האחורי, שהעדיף שלא להיקרא בשם לצרכים מתודיים.
הוא השלים את חציית הכביש ועלה על דרך האופניים בשדרות רוטשילד, שחוצה בין שני נתיבי הכביש.
"אם אחד מאיתנו יתפנצ'ר עכשיו, הוא יתרוקן וכבר לא נוכל לנסוע: אנחנו תלויים אחד בשני, וזאת שרוכבת עלינו תלויה בנו.
אם האוויר בגלגל יתרוקן הנסיעה תיעצר,
אבל הריקות לא.
כך, לא נגיע לשומקום (לא הביתה ולא לנירוואנה).
בתוך הפיח קשה לראות ריקות
בתוך עיר ללא הפסקה, אין הפסקה."
הגלגלים נעצרו בחריקה, והרוכבת שלחה יד לבקבוק המים (היא הייתה צמאה)
"לא ייתכן שהכל ריק," התנשף הגלגל הניאיה. "כי אם הכל ריק, אז איך תיתכן הנסיעה שלנו?" אופני-זן, איור: שחף בורנשטיין (tummo)
"על מה אתה מדבר?" לגלג הניאיה
"עכשיו זו הפסקה.
אני יודע, כי אני שומע אותך יותר טוב בלי כל הסיבובים."
"ועכשיו אני צריך לצעוק, כי אנחנו נוסעים. אני יודע, כי אני רואה איך הכל מסתובב.
'עיר ללא הפסקה' זה משפט שקרי.
כי אם היא בת 100, אז היא לא תמיד היתה, ולכן היא גם לא תמיד תהיה.
כמו שגוף שנולד, תמיד ימות.
יום אחד גם תל-אביב תחדל.
'עיר ללא הפסקה' זה משפט שקרי."
"'עיר ללא הפסקה' זה משפט אמיתי איפה ששולטת האמת הקונבנציונאלית -
איפה שבאמצע הלילה מטרטרים אותנו לקנות משהו ב-am:pm, וכל הרחוב מלא באופניים חצי ישנים כמונו.. למעשה, גם לומר 'העיר מפסיקה' זה משפט שקרי. העיר ריקה – היא לא נושאת שום תכונה.
כי מה זו תל-אביב? זה רק שם… ה'תל' תלוי ב'אביב', ה'בודהה' תלוי ב'בורגר'.
האמת המוחלטת היא שאינ-תל-אביב."
"ודאי שיש תל אביב! אני רואה ונושם אותה,
אני שומע עליה, אני משווה אותה לירושלים ויודע שהיא לגמרי אחרת ממנה -
גם כשהיא משתנה וצומחים בה בתים, היא עדיין כאן."
"תגיד, איזו עונה זאת עכשיו?"
– "חורף"
"זה מרגיש לך כמו חורף?"
– "לא…"
"אבל אתה יודע שחורף…"
– "אני מבין לאן אתה מתגלגל, אבל יש התחממות גלובלית, קראתי על זה…"
"כמו שחורף זאת סתם מילה, תל אביב זאת סתם מילה, והיא לא מפסיקה עד שיוצאים ממנה לגמרי, לסדר אחר לגמרי… לכן היא 'ללא הפסקה'. כי עד שלא נרכב למקום בלי פיח, ובלי קונבנציות, ובלי דיבורים -
(הרוכבת נעצרה לשתות שוב)
אז נמשיך להסתובב, ולהיות צמאים באמצע החורף."
"אתה סתם כבד.
למה שלא תהנה מהאחיזה שלך בקרקע, מהבריזה (שמתחדשת כשנוסעים)
מהחורף הנעים הזה,
מהחלק שלך בהנעת האופניים, מהמלאות של האויר בצמיג שלך?
אה?"
נאגארג'ונה הגלגל השתתק.
"מה, זה שאתה שותק זה אומר שניצחת?
זה לא עובד ככה בעולם האמיתי. בטח לא בתל-אביב.
אתה תמשיך להסתובב לנצח, ולבחור לסבול ולשתוק.
(זה נשמע לי מאוד פולני).
אתה יודע מה – אין בעיה. בינתיים אתה תקוע איתי.
אתה לא אוהב מילים, ואני חי ממילים, אז המילה האחרונה היא שלי."
למחרת, נגנב גלגלג'ונה מהאופניים (הוא לא היה קשור למנעול, ופירקו אותו).
קורותיו לא נודעו עוד, ויכול להיות שהוא יצא מהגלגולים בתל-אביב.
הגלגל הניאיה נשאר כאן, ובקרוב הוא יקבל שותף חדש,
(שהוא מקווה שהוא יהיה יותר ורבאלי).
סוף.
שדרות רוטשילד. צילום: יהודית גרעין-כל
Filed under: קו המשווה מתויג: | בודהיזם, נאגארג'ונה, ניאיה, פרמאנה, ריקות, תל-אביב
שלום אורן,
איך אפשר לדעת מי צודק בוויכוח – אולי הבודהיסטים ואולי לא?
אם מסתמכים אך ורק על חשיבה לוגית, תמיד יש אפשרות של כשל לוגי. הדרך הטובה ביותר היא לבדוק את היישום, מה קורה כשמיישמים זאת במציאות.
לכן יעניין אותך מה שכתבתי ברשומה "בית הספר והאוניברסיטה הטובים ביותר בעולם" כאן בו'ארדפראס: http://idealeducation1.wordpress.com/2009/04/28/8/
בידידות
שמעון
שמעון, אני מקבל לגמרי את מה שאתה אומר. באמת, היישום הוא המקום שבו נבחנים הדברים. זה המקום לבדוק מי "צודק" וגם המקום שבו זה חשוב.
הואיל ואני מאמין ומקווה ששינוי בחוויה הוא אפשרי (לאו דווקא כמשהו מיסטי, אלא כשינוי ביחס הרגשי שלנו כלפי אנשים וכלפי העולם), אני מעדיף לקבל את העמדה הבודהיסטית בעניין. אם הדברים בעולם קבועים ולתודעה אין חלק בחוויה, אז אין מה לשנות אצלנו כדי להפוך לאנשים טובים יותר ומאושרים יותר. לעומת זאת, אם הרוח שלנו לוקחת חלק "פעיל" בחוויה, יש לאדם אפשרות לשנות את התייחסותו לעולם ואת החוויה שלו (לטובה ולרעה, אבל עדיף לטובה).
ותודה על המידע המעניין.