נאגסנה בתל-אביב

הדימוי השכיח ביותר בבודהיזם לעקרון הלא-עצמי הוא ככל הנראה דימוי המרכבה (או בגרסה המודרנית – דימוי האוטו). את הדימוי הזה מציע הבודהה עוד בקאנון הפאלי, אך אחד השימושים המוכרים שלו מופיע ביצירה הפוסט-קאנונית "שאלותיו של המלך מילינדה" (Milinda Pañha). הרעיון הוא כזה: כאשר לוקחים מרכבה ומנסים לזהות היכן היא נמצאת באמצעות מהלך אנליטי, מגלים שלא ניתן למצוא אותה. אנחנו רואים גלגלים, מושכות, מושבים, מלמד (כן, יש דבר כזה. חפשו במילון) וכן הלאה, אך אף אחד מהם אינו המרכבה. הרי הגלגל הוא גלגל, לא מרכבה. והמושכות הן מושכות, לא מרכבה. את המרכבה לא ניתן למצוא באף אחד מהחלקים שלה וגם לא מחוץ להם.

המשל הזה, משל המרכבה, בא להדגים כיצד האדם הוא חסר זהות עצמית וקבועה. נאגסנה, הנזיר המספר את המשל, איננו נמצא בשיער ראשו (הרי זה שיער ראשו של נאגסנה, הוא "שייך" לנאגסנה, ועל כן אינו יכול להיות נאגסנה עצמו). הוא אינו נמצא בעיניים, בציפורניים או במוח (שכן זהו המוח של נאגסנה ולא יכול להיות נאגסנה עצמו) וגם לא בהרגשות, במחשבות וכן הלאה. לכן, בניתוח עמוק מתגלה שאין מרכבה, אין נאגסנה וגם אין פוסט על נאגסנה.

מהלך פילוסופי דומה, אם כי מכוון למטרות אחרות עושה הפילוסוף היווני זנון, תלמידו של פרמנידס. זנון ביקש להראות כי תנועה היא אשלייה, טעות של החושים, וכי אין לה בסיס לוגי. לשם כך ניסח כמה פרדוקסים, שבאים להראות כי התנועה איננה מן האפשר. אחד הפרדוקסים האלו הוא פרדוקס אכילס והצב:

הפרדוקס (כך מספרים חברינו, עורכי הערך בוויקיפדיה. ואנחנו מודים להם על כך) מתאר תחרות ריצה בין האצן האגדי, אכילס, לבין צב: אכילס רץ במהירות 10 מטרים לשנייה, פי עשרה מהר יותר מן הצב ולכן הוא מחליט להתחשב בצב ונותן לו יתרון של 100 מטרים בתחילת התחרות. מניסיון החושים ברור שאכילס יעבור את הצב תוך זמן קצר, אך לטענתו של זנון – בתנאים אלה אכילס לעולם לא ישיג את הצב.

הסיבה לכך היא שבזמן שאכילס יעבור את 100 המטרים הראשונים ויגיע אל נקודת ההתחלה של הצב, הצב יתקדם עוד 10 מטרים, ולכן הוא עדיין יקדים את אכילס. כאשר אכילס ימשיך ויעבור את 10 המטרים הנוספים, הצב כבר יעבור עוד מטר, ושוב יקדים אותו. וכך הלאה, עד שאכילס מגיע לנקודה בה היה הצב קודם, הצב כבר מתקדם לנקודה רחוקה יותר. לכן, אכילס ילך ויתקרב אל הצב, אך לעולם לא יוכל להשיג אותו.

הצלחתי למצוא מאמר מאת יובל אידו טל, ובו הוא תרגם לעברית את משל המרכבה (חפשו תחת כותרת המשנה "הכל חולף").

ואיך קשור החץ שבסיפור? הנה

הו, אז א' (שביקש להישאר בעילום שם) כתב דו-שיח משעשע שמפגיש בין נאגסנה ובין זנון בתחנת אוטובוס בדרך לאוניברסיטת תל-אביב.

בתחנת האוטובוס

זנון: סליחה. [ממתין כמה שניות] סליחה? [ממתין] סליחה!!
נאגסנה: [מסיר את האוזניות] מה? מה?! אתה לא רואה שאח שלך שומע מוזיקה באם.פי?
זנון: סליחה, אח שלי. לא שמתי לב.
נאגסנה: טוב, נו, מה רצית?
זנון: אה… האוטובוס עבר?
נאגסנה: איזה?
זנון: 25. קו 25 עבר?
נאגסנה: לא, לא עבר. [עוצר] וגם לא יעבור.
זנון: למה לא יעבור? מה קרה הפעם? חפץ חשוד? רכבת קלה? ביקור של נשיא ארה"ב?
נאגסנה: [במבט משתומם] גבר, מאיפה נפלת אתה? זה תל-אביב פה, לא ירושלים. אין נשיאים… אין ערבים, אין פיגועים.
זנון: תגיד לי, אתה פשיסט?
נאגסנה: פשיסט – למה? בודהיסט!
זנון: בודהיסט?? אז מה הסיפור עם "אין ערבים, אין פיגועים"?
נאגסנה: ברמה המוחלטת, אח שלי, ברמה המוחלטת אני מדבר איתך. אין נשיאים, אין ערבים, אין פיגועים. כל אלה אינם יותר ממושגים כלליים שמובנים לכל, כינויים מעשיים לצרכים ענייניים. לא משתמע מהשימוש במילים אלו קיומן של יישויות פרטיות קבועות. קח אותי למשל.
זנון: נו.
נאגסנה: שמי הוא נאגסנה, אך היכן נמצא נאגסנה? האם הוא באם.פי.3?
זנון: לא.
נאגסנה: האם הוא במרלבורו לייט?
זנון: לא.
נאגסנה: האם הוא בפירסינג בגבה?
זנון: לא ולא.
נאגסנה: האם הוא בפירסינג בלשון?
זנון: גם לא.
נאגסנה: האם הוא בפירסינג ב…?
זנון: בפירסינג ב… לא… לא, הוא גם לא שם.
נאגסנה: האם הוא בשיער, בציפורניים, בשיניים או בעור? האם הוא במודעות? האם הוא בתחושות?
זנון: כלל וכלל לא.
נאגסנה: אם כך, היכן אני? היכן נאגסנה?
זנון: ובכן, אינני מוצא שום נאגסנה.
נאגסנה: אתה רואה, אח שלי, אין נאגסנה, אין נשיאים, אין פיגועים.

תחנת אוטובוס. לא מצליחים לראות את נאגסנה וזנון? זה בגלל שהם לא באמת נמצאים שם.

זנון: אז גם אין אוטובוסים? זה מה שאתה אומר? אין אוטובוסים? בגלל זה הוא לא בא, קו 25?
נאגסנה: לא, זה דווקא יש. יש אוטובוסים.
זנון: לא הבנתי. יש אוטובוסים ברמה המוחלטת או ברמה היחסית?
נאגסנה: ברמת העקרון, יש אוטובוסים ברמת העקרון.
זנון: טוב, אז אתה מוכן כבר להגיד למה קו 25 לא יעבור פה?
נאגסנה: אה, אתה רוצה לדעת למה קו 25 לא יעבור?
זנון: כן, אני רוצה לדעת למה קו 25 לא יעבור. אני מאחר בטירוף לשיעור.
נאגסנה: אז אני אגיד לך למה הוא לא יעבור. הוא לא יעבור… כי הוא נוסע כמו צב, זה למה. קו 25 תקוע בפקקים ומלא בנוסעים ונוסע כמו צב.
זנון: צ-א-א-ב! אז תגיד שהוא נוסע כמו צב. זה מסביר הכל.
נאגסנה: מה זה מסביר, גבר-גבר, אחשלו?
זנון: תראה, אם האוטובוס נוסע כמו צב, זה אומר שבדרך לכאן הוא צריך לעבור את יהודה-מכבי, נכון?
נאגסנה: אמת.
זנון: ואם הוא צריך לעבור את יהודה-מכבי, הוא צריך לעבור קודם את מסריק.
נאגסנה: כן.
זנון: ואם הוא צריך לעבור קודם את מסריק, אז הוא צריך לעבור קודם את הסנטר
נאגסנה: אוקיי….
זנון: ואם הוא צריך לעבור את הסנטר, אז הוא צריך לעבור קודם את אלנבי.
נאגסנה: אוקיי, אוקיי, אוקיי. זה מספיק. מה המסר שלך לאומה?
זנון: הנקודה היא שכדי להגיע לכל נקודה שהיא, האוטובוס (או הצב) צריך לעבור חצי מהדרך… ואת החצי של החצי. ואז את החצי של החצי של החצי. ואז את החצי של החצי של החצי של החצי….
נאגסנה: כן, טוב אתה יכול להפסיק כאן. הבנתי את הנקודה.
זנון: בקיצור, אם האוטובוס נוסע כמו צב, ברור שהוא בחיים לא יגיע לכאן, ואנחנו בחיים לא נגיע לאוניברסיטה. אגב, אותו דבר קורה עם החץ. אם אדם יורה חץ, החץ בחיים לא יגיע למטרה. משך מעופו מורכב ממספר אינסופי של רגעי זמן, ובכל אחד מהם הוא ניצב עומד ללא תנועה. אם כך, כיצד ינוע?
נאגסנה: עצור רגע! אני רוצה לרדת לעומק הסוגייה הזאת. איזה מין אדם ירה את החץ? לאיזו עדה הוא שייך? האם הוא פולני, רוסי, עיראקי או שמא טריפוליטאי? איזו מין קשת זו, שמצליחה כך להביס את כל חוקי הדיאלקטיקה? ממה עשוי המיתר? מזנב סוס, זנב תאו או אולי זה סינטטי? אני חייב לדעת את כל התשובות לפני שאנחנו מגיעים לאוניברסיטה!
נאגסנה: אבל אנחנו בחיים לא נגיע ככה לאוניברסיטה!
זנון: למה?
נאגסנה: כי קו 25 עוד לא הגיע.
זנון: טוב, אז מה אתה עושה? איך אתה מגיע לשיעור, ברגל?
נאגסנה: אני? לא, מה פתאום. אני לוקח את המרכבה.

המרכבה איננה בתובה או בצריח, היא איננה בחוליות או בכוונת. אבל היא קיימת ברמה היחסית (ויעידו על כך 3 שנות שירותו הסדיר של כותב הבלוג)